ריח רע מהפה (Halitosis) עלול לגרום למצבים לא נעימים בעיקר לבני נוער ומתבגרים אך גם לכלל האוכלוסיה ללא קשר לגיל. הריח הרע מהפה נגרם בדרך כלל מהסיבות הבאות:

• מחלת חניכיים
• היגיינת פה לקויה (חיידקים)
• עששת
• חיידקים על הלשון
• מחלות שונות כמו סרטן בפה

המודעות לקיום הבעיה ולגורמיה עוזרת רבות למניעת הריח הרע מהפה ובדרך כלל ניקוי נכון של השיניים, החניכיים והלשון, שטיפות פה, שימוש בחוט דנטלי וביקור סדיר אצל השיננית לצורך ניקוי והדרכה מונעים את הבעיה.

הבהרת שיניים, הידועה גם כהלבנת שיניים, הפכה בשנים האחרונות לטיפול שכיח בקרב מטופלים המעוניינים לשפר את האסתטיקה של החיוך שלהם. התהליך של הבהרת השיניים אינו פולשני או מזיק אם מבוצע כהלכה. הבהרת השיניים מתבצעת בשתי שיטות:

• הבהרת שיניים עם ערכה ביתית
• הבהרת שיניים במרפאה

לשתי השיטות יתרונות וחסרונות ולכן יש צורך בפגישה עם רופא השיניים לצורך התאמה אישית של השיטה העדיפה לכל מטופל.

• טיפול השורש אינו טיפול להסרת שורש השן אלא טיפול לניקוי לשכת השן הנמצאת בתוך הכותרת, וניקוי תעלות השורשים, מכל חומר אורגני, עצבים, כלי דם ולימפה.
• בימינו, עם שיפור בטכניקת הטיפול ובחומרי ההרדמה, טיפול השורש אינו טיפול כואב. כאב אמנם עלול להופיע לאחר הטיפול ולאחר היעלמות השפעת חומר ההרדמה, אך לא חווים בדרך כלל כל כאב.
• לביצוע טיפול שורש אין עוד צורך בפגישות רבות אצל רופא השיניים. בעזרת מיכשור חדשני וטכניקות טיפול מודרניות, טיפול השורש מבוצע בפגישה אחת או שתיים לכל היותר, אלא במקרים חריגים.
• כאשר יש צורך בביצוע כתר על שן, טיפול השורש אינו מחוייב המציאות כפי שרבים חושבים. טיפול שורש מבוצע רק אם כותרת השן פגועה מסיבות שונות וקיימת פגיעה, או חשש לפגיעה, במוך השן.
• לאחר טיפול שורש, יש צורך, ברוב המקרים, להכתיר את השן בכדי למנוע ממנה להישבר. מאחר וטיפול השורש גורם להתייבשות השן, וכתוצאה מכך השן הופכת לפריכה מאוד ועלולה להיסדק ולהישבר.

האמייל, החומר הקשה ביותר בגוף האדם, תפקידו להגן על השן והוא עלול להישחק מסיבות מכאניות וכימיות. אמנם לרוק, המכיל מינרלים שעוזרים "לתקן" את האמייל, תפקיד חשוב במניעת הכרסום הכימי של השיניים, אך כאשר הפה חומצי עקב שתיה מתוקה ו/או מוגזת, גם הרוק אינו יעיל ומתחיל תהליך הכרסום.

לכרסום סיבות שונות כגון: מזון ושתיה מתוקים וחמוצים, ירידה בכמות הרוק, חומציות שמקורה בקיבה והפרעות אכילה כגון בולמיה. כרסום השיניים עלול לגרום לשינויים בצבע השן, רגישות יתר, שברים, ובמקרים חמורים אף סדקים לאורך השיניים.

ההמלצות למניעת כרסום השיניים הן:

• שתיית מים לאחר אכילה ושתייה כדי לנטרל את החומציות.
• להמתין לפחות שעה לאחר הארוחה לצחצוח השיניים בכדי שהרוק יוכל "לתקן" את האמייל.
• לצמצם ככל האפשר שתיית משקאות מוגזים ומיצי פירות.
• להשתמש בקשית בשתיית משקאות קלים.
• לעיסת מסטיק ללא סוכר למשך דקות ספורות אחרי הארוחה מסייע להפרשת יתר רוק אשר מנטרל את החומציות בפה.

מכיוון שלכרסום ושחיקת השיניים סיבות שונות, יש להתייעץ עם רופא השיניים כאשר יש חשד לתופעה.

שתי סוגי הסתימות הנפוצות כיום הן:

• סתימות בצבע השן העשויות מחומר מרוכב על בסיס שרף
• סתימות מתכת כסופות העשויות משגשוגת שברובה כספית

לסתימות האמלגם שני יתרונות עיקריים: הסתימות מכילות מתכת ולכן הן עומדות טוב מאוד בפני כוחות הלעיסה אליו חשופות השיניים הטוחנות ובנוסף הן זולות יותר מהסתימות האסתטיות.

סתימות האמלגם נמצאות מזה כמה שנים במרכזו של ויכוח השואל האם הכספית, המהווה חלק גדול מהשגשוגת ממנה עשויות הסתימות, מזיקה לבריאות. למרות שאיגוד רופאי השיניים האמריקאי טוען שאין כל חשש בשימוש בסתימות אלה כל עוד נעשה שימוש נכון בעת הנחתן בשיניים או הסרתן מהפה, עידכן ה-FDA, הגוף האחראי על אישור השימוש בתרופות ובמזון בארצות הברית, שייתכן וקיים חשש בשימוש בסתימות אמלגם עקב הימצאות אדי כספית בזמן ביצוע הסתימה והסרתה.

לאחר ביצוע סתימת אמלגם יש להמתין לפחות שעתיים בטרם אוכלים מכיוון שתהליך התקשות הסתימה ארוך.

לסתימות המרוכבות, אשר תכונותיהן שופרו בשנים האחרונות בכדי שיעמדו בכוחות הלעיסה של השיניים הטוחנות, יתרונות רבים על פני סתימות האמלגם, אך יש להכיר גם את חסרונותיהן:

• זמן ביצוע הסתימות ארוך יותר מאשר סתימות כסופות
• הסתימות הלבנות יקרות יותר
• עלולים להיווצר כתמי צבע על פני הסתימות

יתרונות הסתימות המרוכבות לעומת זאת:

• הן עשויות שרף וחלקיקי זכוכית ואינן מכילות כספית
• לסתימות גוונים רבים וניתן להתאימן בצורה טובה יותר לצבע השיניים
• הסתימות עוברות תהליך הקשיה במרפאה ולכן אין צורך להמתין לאכילה לאחר ביצוען
• כאשר מניחים סתימה לבנה בדרך כלל יש פחות איבוד חומר שן בריא מכיוון שאין צורך בצורת חלל מיוחדת אלא מבצעים רק הסרה של העששת

לסיכום, ניתן לומר שכיום ברוב המקרים יש עדיפות לסתימות הלבנות ראשית כי שומרים יותר על חומר השן ובנוסף הן אסתטיות.

דימום מהחניכיים בשעת צחצוח שיניים ו/או תוך כדי לעיסה מעיד על מחלת חניכיים. רבים סבורים שזהו מצב רגיל אך כאשר בבית מבחינים בנפיחות ודימום מהחניכיים אשר מלווים בדרך כלל בריח רע מהפה ו/או שיניים ניידות, אלו תופעות של מחלת חניכיים אשר דורשת טיפול.

מחלת חניכיים היא זיהום של הרקמה הרכה "העוטפת" את השן והיא הסיבה העיקרית לאיבוד שיניים. מחקרים עדכניים קושרים את מחלת החניכיים עם מחלות לב. למחלת החניכיים שני שלבים:

• הראשון שבו המחלה קלה יותר וניתנת לטיפול בדרך כלל על ידי טיפול של שיננית נקרא ג'ינג'יביטס.
• השלב השני והמורכב יותר אשר מצריך בדרך כלל טיפול מעמיק של שיננית ושל מומחה לחניכיים נקרא פריודונטיסיס.

לבדיקות השגרתיות אצל רופא השיניים חשיבות רבה לאבחון מחלות חניכיים ולטיפול בהן.

השתלים הדנטליים הם מכשירים העשויים ממתכת והמיועדים להשלים שיניים חסרות. משתמשים בשתלים להשלמת שן בודדת, בניית גשרים להשלמת מספר שיניים ולצורך ייצוב תותבות שלמות וחלקיות. השתלים עשויים בדרך כלל מטיטניום והם מוחדרים בפעולה כירורגית לתוך עצם הלסת. אל השתלים הפועלים כשורשי שיניים מחברים בעזרת ברגים, חלקים פרוטטים, לצורך עבודת השיקום.